החלטה בתיק ע"א 5702/03

הרקע העובדתי

1.        בפני בקשה נוספת לעכב במלואו את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיום 7.4.03 (כב' השופט ג' קלינג), במסגרתו חויבה מבקשת 1 (להלן: כלל) לשלם למשיבים 1 ו-2 (להלן: המשיבים) סכום של כ-40 מיליון ש"ח (להלן: פסק הדין). עיכוב הביצוע מתבקש עד להכרעה בערעורים אשר הוגשו על פסק הדין לבית משפט זה.

           בד בבד עם הגשת ערעורה, עתרה כלל לבית משפט קמא לעיכוב ביצועו של פסק הדין. במסגרת הדיון בבקשתה חזרה בה כלל מהבקשה באופן חלקי, ועתרה לעכב את ביצועו של פסק הדין ביחס לסכום שמעבר ל-26 מיליון ש"ח בלבד. בית משפט קמא קיבל את הבקשה, אולם בהמשך פנתה כלל לבית משפט זה בבקשה לעכב את ביצועו של כל סכום החיוב. בקשה זו נדחתה ביום 12.1.04.

2.        בעקבות פסק הדין התרחשו מספר אירועים להם נודעת השלכה לשאלה העומדת בפני להכרעה:

א) ביום 7.3.04 נתן בית המשפט המחוזי, לבקשת המשיבים, צו פירוק נגד כלל, ובסמוך לאחר מכן מונה עו"ד אליאס, שותפו של משיב 2, למנהלה המיוחד (להלן: המנהל המיוחד). ערעור אותו הגישה כלל על החלטת הפירוק, תלוי ועומד בפני בית משפט זה (ע"א 2589/04).

ב) ביום 8.4.04 דחה בית המשפט שעל הפירוק בקשה של כלל וכן של המבקשות 6-2 (להלן: קבוצת גלקסו), לעכב את ביצועה של החלטת הפירוק. בקשה דומה לעיכוב ביצועה של החלטת הפירוק נדחתה על ידי בית משפט זה ביום 31.5.04.

יובהר, כי קבוצת גלקסו מחזיקה, במישרין ובעקיפין, בשיעור ממשי ממניותיה של כלל. הטעם להצטרפות קבוצת גלקסו לבקשות לעיכוב ביצועו של הפירוק, נעוץ בהליכים לאכיפת אגרות חוב ולמינוי כונס נכסים אשר נקט הבנק הבינלאומי הראשון (להלן: הבנק), נגד קבוצת גלקסו בשל חוב של כ-280 מיליון ש"ח. לטענת קבוצת גלקסו, ההחלטה על פירוקה של כלל היא שמנעה הגעה להסדר עם הבנק לעניין פריסת חובותיה.

עוד יצוין, כי ביום 15.3.04 התיר בית המשפט שעל הפירוק למנהל המיוחד להגיש תובענה נגד גורמים שונים, ובכללם חלק מחברי קבוצת גלקסו. אחת מעילותיה של תובענה זו הינה ניהול עסק בתרמית, על פי סעיף 373 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. תובענה כאמור אכן הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 16.3.04 (להלן - תובענת התרמית).

ג) ביום 28.9.04 נענה בית המשפט המחוזי בתל אביב לבקשת המשיבים - אליה הצטרף המנהל המיוחד - לפירוקה של משיבה 5 (להלן: זאבי). עילת הפירוק הייתה חדלות פרעון, וזאת בשל חוב כספי אשר חבה זאבי לכלל. ערעור אשר הגישה זאבי על ההחלטה האמורה, תלוי ועומד בפני בית משפט זה (ע"א 10563/04).

3.        ביום 27.10.04 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ש' סירוטה) בקשה חוזרת מטעמם של כלל, קבוצת גלקסו ואחרים לעיכוב ביצועו של פסק הדין במלואו. מכאן הבקשה לעיכוב הביצוע שבפני, כאשר הטענה העיקרית המועלית בה הינה כי ההתפתחויות הנזכרות הן בבחינת שינוי נסיבות מהותי, המצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין. להשקפת המבקשות, ההליכים הננקטים לביצועו של פסק הדין עלולים להביא לידי פגיעה בלתי הפיכה בכלל ובצדדים שלישיים.  

דיון

4.        מעמדה של קבוצת גלקסו בכל הנוגע לבקשה שבפני אינו ברור כלל ועיקר, וזאת לאור העובדה שפסק הדין ניתן נגד כלל בלבד, ואילו קבוצת גלקסו לא נטלה חלק בהליך האמור. עם זאת, משכלל אף היא צד לבקשה, איני נדרש להכריע בסוגיה זו.

           כידוע, הכלל הוא כי אין בהגשתו של ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להלן: "התקנות"). בפרט תהא ידו של בית המשפט קפוצה מקום שהחיוב שאת ביצועו מבקשים לעכב הוא חיוב כספי. עם זאת, נקבע כי כאשר מתברר שהליכים שננקטו לביצועו של פסק-דין עלולים ליצור מצב בלתי הפיך, אם ביחס לחייב ואם לגבי צדדים שלישיים, עשוי הדבר להצדיק את עיכוב הביצוע, אף אם לא היה מקום להורות על כך מלכתחילה.

           המקרים בהם יהא בהליכים לביצועו של פסק-דין אשר ננקטו זה מכבר כדי להקים טעם לעיכוב ביצועו של פסק הדין, ובכך, למעשה, להביא לעצירתם של ההליכים האמורים, הינם נדירים ויוצאי דופן. דומה, כי העניין שבפני בא בגדר מקרים חריגים אלה. מאז ניתן פסק הדין על ידי הערכאה הדיונית בחודש אפריל 2003, ננקטו הליכים לביצועו אשר עשויים למנוע את החזרת המצב לקדמותו, אם אכן יתקבל ערעורה של כלל. כוונתי היא למתן צו הפירוק נגד כלל בעקבות בקשה שהוגשה על ידי המשיבים, וכן למתן צו הפירוק נגד זאבי בעקבות בקשה אליה הצטרף המנהל המיוחד. לכך יש להוסיף את תובענת התרמית אשר הגיש המנהל המיוחד נגד גורמים שונים, ובכללם חלק מחברי קבוצת גלקסו. ככל שיימצא הליך פירוקה של כלל בשלב מתקדם יותר, ובמסגרת הליך זה אף יינקטו הליכים נוספים נגד צדדים שלישיים, כך יקשה להשיב את המצב לקדמתו אם אכן יתקבל הערעור.

           יוער, כי אין מקום להביא בחשבון, בהקשר זה, את ההליכים אשר ננקטו על ידי הבנק נגד קבוצת גלקסו. הטעם לכך הינו כפול: ראשית, הבנק איננו צד להליך שבפני. שנית, מן החומר שבפני עולה, כי צו הפירוק נגד כלל אינו הטעם היחיד, ואולי אף אינו הטעם העיקרי, להליכים אלה. נזכיר, כי קבוצת גלקסו חייבת לבנק סכום של כ-280 מיליון ש"ח, אשר רובו ככולו איננו קשור להליכי הפירוק נגד כלל. לחשש מפני מצב בלתי הפיך אשר נזכר לעיל, מצטרפת העובדה כי אין לומר על ערעורה של כלל שסיכוייו קלושים.

5.        לנוכח כל האמור סבורני כי יש להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע. ככלל, ראוי להתנות עיכוב ביצועם של פסקי דין במתן ערובה על ידי בעל הדין המבקש זאת (תקנה 469 לתקנות). עם זאת, משניתן נגד כלל צו פירוק ומונה לה מנהל מיוחד מטעם המשיבים, שוב אין זה מעשי להורות על מתן ערובה כאמור מטעמה של כלל. אוסיף עוד, כי ערעורה של כלל אינו מתייחס למלוא הסכום שנקבע בפסק הדין, שכן היא אינה מערערת על הסכום החלופי, הנמוך יותר, אותו קבע בית המשפט המחוזי לעניין עילת הרשלנות. מסיכומיה של כלל אשר הוגשו במסגרת הערעור אף עולה, כי סכום זה שולם בסמוך לאחר מתן פסק הדין. משכך, אין מקום להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין ביחס לסכום זה.

6.        הבקשה מתקבלת איפוא, במובן זה שהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 27.10.04 תבוטל, וביצועו של פסק הדין, למעט הסכום החלופי כאמור בפסקה 5 לעיל, יעוכב עד להכרעה בערעורים.

           בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

           ניתנה היום, י"ד בטבת תשס"ה (26.12.2004).